<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ו ח"א</h1>
<h2>דף לד:</h2>
בשבועות בירושלמי [פ"ה ה"א] שנים שלוו מאחד שכתוב כך אנו פלוני ופלוני לוינו מפלוני מנה אע"פ שלא כתבו נכ(נ)סנו אחראין וערבאין זה לזה אין יכול האחד לומר לא אפרע כי אם חצי אלא נפרע ממי שירצה הכל. ומה שכותבין אחראין וערבאין, לשופרא דשטרי וכן כתב הרמב"ן לפי מה שפי' הוא הירושלמי והביאו רב אלפס וכן כתב הרא"ש שנראה לו הלכה למעשה. וכתב אבי העזרי שנתחייב האחד בכל מדין ערב ולא יתבע מן האחד הכל אלא אם כן אינו מוצא לגבות מחבירו חלקו מציעא שבועות.
<h2>דף לה.</h2>
שומא ששמו לו בחובו הדרא לעולם ויפרע לו חובו נתנה במתנה או מכרה או הורישה בחייו לא הדרא ויורש שירשה ממילא הדרא. שמו לאשה ואינסבא ומתה וירש' הבעל לא הדרא מציעא. שומא ששמו בית דין קרקע למלוה חוזרת למלוה לעולם ויפרע לו חובו ואפילו שמה המלוה אחר כך לבעל חוב שלו אבל אם אחר כך מכרה מלוה או הורישה או נתנה במתנה חוזרת ודוקא כששמוה בית דין למלוה אז חוזרת אבל אם הלוה בעצמו בלא בית דין הגבה אותה בשומ' למלוה אינה חוזרת. ובכל מקום שאמרנו שחוזרת דוקא הקרקע אבל פירות שאכל אינן חוזרין ועוד מוכח שאם היתה שומא בטעות אפי' מכרה מלוה או הורישה או נתנה במתנה חוזרת. וכתבו התוס' והא דאמרי שאם הורישה לוקח שאינה חוזרת דוקא שהורישה במתנת שכיב מרע או לאחד מיורשיו ביותר על חלקו הראוי לו בירושה אבל ירושה דממילא חוזרת וכן מוכח שם. ולמטה אכתוב מאימתי אוכל מלוה פירות כששמוה לו. ואם מכרה לו ושמוה מן הלוקח למלוה יש מן הגדולים שכתבו שחוזרת וכן כתב הרמב"ם ז"ל ויש מהם שכתבו כי הא דאמרי' שומא הדרא דוקא כששמוה מן הלוה בעצמו אבל שמוה מן הלוקח מן הלוה לא הדרא מאחר שלקח שעבוד המלוה וכן כתב הר"י וכן כתב הרא"ש. ורמ"ה כתב שאם מכרה או הורישה שאינה חוזרת נר' מדבריו שאם לא מכרה שחוזרת. מציעא כתובות. שומא הדרא שאמרנו למעלה במקרקעי אבל לא במטלטלי ובמקרקעי נמי שלא השביחה מלוה או שלא נתייקרו אבל השביחה וירצה לוה ליתן דמי השבח והכל לא הדרא ואם נתיקרה אם ירצה לוה יתן כפי היוקר הדרא ואי לא לא הדרא מציעא כתובות. שמוה לב"ח ושמה הוא לבעל חוב אחר ושמוה לו במנה ושמוה לבעל חוב בק"כ כשיבא הלוה הראשון ליטול אותה ממלוה אחרון יפרע לו ק"כ וכמו כן אם שמוה למלוה ראשון בק"כ למלוה אחרון במנה כשיבא הלוה הראשון ליטול אותה ממלוה אחרון יפרע לו ק"כ כך כתב רמ"ה וטעמא דמסתבר הוא מאחר דלא הדרה אלא משום ועשית הישר והטוב מציעא. שני שטרות של סכום א' ביום א' או בשני ימים ומלוה ולוה אחד גובה שניהם ולא אמרינן בטל שני הראשון אלא במכר כתובות כך כתבו רמ"ה והתוס'. אף על פי שכתבתי למעלה שאם הלוה בעצמו הגבה קרקע למלוה בשומא בלא ב"ד שאינה חוזרת לו דהוי כמכר מעליא מ"מ אם בא ב"ח מאוחר אינו יכול לומר לו משעת המכר נמחל שעבודך והרי הוא כמו שלקחת אותה במעות וכבר אני מוקדם למקחך ואטרוף אותה כי לגבי זה שעבודו קיים כאלו גבה אותה בבית דין. וכן אם בא ב"ח מוקדם וטרף אותה ממנו חוזר וגובה משאר נכסי הלוה מזמן שטר חובו כי לא אבד זכותו כלל בכל אלו הדברים בשביל השומא שהית' בלא בית דין וכן כתב ה"ר אברהם בן אשמעאל נר"ו.
